שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' כהן ואח'

פסק דין

רקע כללי בתמצית

1.לפני תובענה בסדר דין מהיר על סך 3,696 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעים וזאת בקשר לתאונה שאירעה לרכב בבעלותה מסוג יונדאי מ.ר. 57-351-66.

2.לטענת התובעת שמאי מטעמה שבדק את הרכב קבע כי הנזק נאמד בסך של 8,375 ₪ וכן כי נגרמה לרכב ירידת ערך בסך 1,655 ₪. כמו כן, אישר השמאי 4.9 ימי רכב חלופי כאשר עלות ההשבתה הינה 250 ₪ ליום.

3.לדברי התובעת הנתבעת 2 הכירה באחריותה כלפי התובעת, אולם שילמה לה סך של 8,775 ₪ ומכאן ההפרש הנתבע.

4.לטענת הנתבעים המדובר בנזקים חסרי בסיס, מופרזים ומשוללי קשר סיבתי לאירוע התאונה. סכום התביעה אינו משקף את הנזק שנגרם בפועל והסכום בו פוצתה התובעת בהתאם להצעת הפיצוי משקף נכונה את נזקיה.

5.ביום 18.11.13 התקיים דיון בתובענה וב"כ הצדדים טענו טיעוניהם איש איש כמידתו בתמיכה לעמדת שולחיו.

6.לדברי ב"כ התובעת הנתבעת 2 לא חלקה על האחריות, שילמה באופן חלקי בלבד, כאשר היא הפחיתה מסכום ירידת הערך, הפחיתה משכ"ט השמאי, (ר' ת/2).

7.ב"כ הנתבעת הפנה ל-2 פסקי דין של ביהמ"ש השלום בתל אביב. לדבריו התובעת דורשת כיום לשלם סכומים שאינם מוכחים, כך באשר לשכ"ט השמאי וכך באשר להשבתת הרכב (1,225 ₪). בהתייחס לירידת הערך הנתבעת לטענת הנתבעת ירידת הערך נקבעה באופן שרירותי בלא שהעבר הביטוחי של הרכב נפרס בפני השמאי, ובשים לב לעובדה כי עברו התאונתי של הרכב "מנוהל כמשק סגור אצל התובעת".

(יתר טיעוני ב"כ הצדדים מופיעים בפרוטוקול הדיון בעמודים 1-3 ולא מצאתי לשוב ולהזכירם.

8.מאחר ומדובר בתובענה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין בקצרה כמצוות תקנה 214 טז (ב).

דיון והכרעה

9.הלכה היא כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח את שיעור הנזק. משמע, במקרים בהם לאור טבעו אופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. כן נקבע, כי די שהנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ר' ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23 .

10.ההלכה הפסוקה מורה כי בהינתן קושי אובייקטיבי לכמת במדויק שיעורו של הנזק, כל עוד עצם קיומו הוכח, ניתן לבצע אומדן על סמך מסד נתונים סביר, המאפשר לעשות כן, ככל שהתובע הניחו בפני ביהמ"ש. השופט הדן במקרה כזה רשאי להפעיל שיקול דעת, כאשר מציאות החיים והשכל הישר מחייבים זאת, ותחת הדרישה להוכחה דווקנית ומפורטת של ראשי הנזק וסכומיהם, יכול הוא להסתפק בנתונים הבסיסיים שהוכחו, כדי להעריך את הסכום הרלוונטי, חלף דחיית התביעה כולה כלא מוכחת (ר' רע"א 1327/08 מתד תעשיות בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (נבו – 9.4.08); ע"א 355/80 אנסימוב נ' מלון טירת בת שבע, פ"ד ל"ה (2), 800;  עא (ב"ש) 46516-11-12 שאול זאדה נ' יצחק סבג (10.3.13 )) .

11.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובהינתן האמור, מצאתי לדחות את התביעה ככל שהדבר נוגע לרכיביה בגין ירידת ערך וימי השבתה. המדובר בראשי נזק שלא הוכחו כדבעי, אין בידי ביהמ"ש כלים לפסוק לתובעת פיצוי על דרך האומדנא בראשי נזק אלו.

12.מקובלת עלי טענת הנתבעת כי השמאי מטעם התובעת התעלם מעברו של הרכב ולא התייחס אליו בחוות דעתו. אכן רכביה של התובעת מנוהלים "כמשק סגור" על ידה, מתוקנים במוסכים השייכים לה או מועסקים על ידה, ולנתבעת אין גישה למידע זה אשר היה צריך לקבל ביטוי בחוות הדעת. בהעדר מידע מתאים בחוות דעת השמאי, הנני מייחס עובדה זו לחובת התובעת ובאופן שלא מאפשר לקבל את טענתה בדבר ירידת הערך. לא מצאתי ממש בטענת ב"כ התובעת לפיה הנתבעים לא הביעו רצון לקבל את עברו הביטוחי של הרכב. הדבר היה צריך לקבל ביטוי במפורש בחוות דעת השמאי על פי יוזמתו או על פי יוזמת התובעת.

13.באשר לנזק השבתה בגין 4.9 ימי עבודה, נתבע סך של 250 ₪ ליום. נזק זה לא הוכח. לא ברור כיצד הוגדר הסכום בסך 250 ₪ ליום ולא צורפה כל אסמכתא אשר יהא בה לתמוך בראש נזק זה ומכאן שמצאתי לדחותו. אף בנקודה זו אין בידי לקבל את עמדת התובעת לפיה מדובר בחברה שעיקר עיסוקה השכרת רכב או ליסינג ו"ברור שאם רכב נותר במוסך מדובר בהפסד של החברה" (עמ' 3 שורות 4-5). עדיין חובה על התובעת להוכיח את הנזק שנגרם בגין השבתת הרכב.

14.שונה התוצאה באשר לדרישת תשלום שכ"ט השמאי בסך כולל של 600 ₪ (ר' נ/1 ). בידי ביהמ"ש הידע והניסיון לפסוק פיצוי בראש נזק זה אף על דרך האומדנא. כפי שציין ביהמ"ש בפרשת מתד תעשיות לעיל, יתכנו מקרים "שבהם תהיה פסיקה על פי אומדן, כשמציאות החיים מחייבת זאת". המדובר בדרישת שכ"ט שאינה מופרזת וסבירה ואין מקום לפקוד הוצאה זו על התובעת, מקום ושעה שאין מחלוקת בדבר אחריות הנתבע 1 לנזק שנגרם. לא למותר לציין כי הנתבעת 2 אף שילמה את הפיצוי שמצאה לנכון לשלם לתובעת בשים לב לחוות דעת השמאי, תוך ביצוע מס' הפחתות על פי שיקול דעתה (ר' מוצג ת/2).

15.אשר על כן, מצאתי לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת הסך של 600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה. התשלום יבוצע עד ליום 5.1.14.

16.בנסיבות תובענה זו ותוצאת פסק דין ישא כל צד בהוצאותיו.